כשאני מתכננת והיקום צוחק עליי…
חלק מהתכנון היעיל של אתמול היה להכין להן ארוחה פשוטה של אורז עם פרגיות. ככה. בלי המצאות או ניסיונות קולינאריים. כמה פשוט ככה יהיה טעים.
אספתי אותן מהגן. והבכורה, בכתה. מה בכתה, געתה בבכי. כי היא רוצה קוסקוס. קוסקוס לבן. עם רוטב. עכשיו הנה העניין. אין לי קוסקוס בבית. ומאחר וקוסקוס זה עם גלוטן ואנחנו עצמנו נמנעים מגלוטן ובבית אני עושה מאמצים להימנע עד כמה שאפשר לבשל עם גלוטן, אז אין קוסקוס.
ומה קוסקוס עכשיו? אני תכננתי על אורז פשוט. בלי יומרות.
הילדה רוצה קוסקוס. ויש בכי ודרמה. ואני אמא מחוייבת. ככה לפחות אני אומרת לעצמי. אז יהיה לה קוסקוס. ו….הוא לא יהיה עם גלוטן.
אז בזמן שהן התאוששו מהגן, שטפו ידיים, סיפרו לאבא על חוויות היום והוציאו את כל ארגז החול מהנעליים שלהן,
אני מיהרתי לאורז שחיכה לי, העברתי אותו למעבד מזון, ופולסים (לא רצופים!) הפכתי אותו לגרגרי קוסקוס לבן.
המרק עם הכתומים שהיווה את הרוטב כבר חיכה מוכן (כי ככה זה כשמתקרר פה ובא שיהיה חם בלב. אני מעמידה סיר מרק לכל מקרה שלא יקרה).
וככה.
ככה במקום להתאכזב ולהיות מתוסכלת, לקחתי את הפער בין התכנון למציאות והפכתי אותו להזדמנות ועשיתי ילדה אחת מאושרת.
“אמא. את הכנת לי את הקוסקוס? תודה אמא. איזה קוסקוס טעים!”
איי רסט מיי קייס.
2 מחשבות על "קוסקוס ללא גלוטן"
איך אפשר לעשות את שלב 7 בלי מיקרו?
האופציה היחידה שנראית לי אפשרית זה לעשות עם קערה מעל סיר עם מים ברתיחה קלה או בסיר אידוי