הפוסט הזה הוא חיבור שהתאפשר רק בזכות קווי הרשת של הפייסבוק.

רבקה קופלר פנתה אליי וסיפר לי על פרויקט נפלא של חיבור בין בלוגרים של טיולים לבלוגרים של אוכל ושאלה אם ארצה שנכתוב פוסט משותף.

בעבר, כבר עשיתי חיבור כזה עם זיוה רענן, כשהיא כתבה על טיול ששילב ביקור במוזיאון אומנותי שהוקדש לתקופה הפליאוליתית ואני כתבתי על מה זו בכלל תזונת הפליאו.

הפעם האתגר היה למצוא מנה שמתחברת למזרח לונדון. אזור שרבקה מאד אוהבת.

והנה מה שרבקה כתבה:

לונדון, היא אחת הערים היפות בעולם, אפשר לטייל בה שבועות רבים ולא לשבוע. כאן כתבתי עליה את אחד הפוסטים האהובים שלי. בדרך כלל כשחושבים על לונדון לא חושבים על אוכל או מראות אקזוטיים. בזכרון הקולקטיבי שלנו עולים מחזות זמר ורחובות עמוסי תיירים מכל העולם אבל גם מאכלים משמימים כמו “קידני פאי” או “בלאק פודינג” וגם אנגלים חנוטים בחליפות שלושה חלקים אפילו ביום קיץ, מטריה מוכנה בידם למקרה שהגשם יטפטף.

אני הכרתי גם לונדון אחרת. לונדון צבעונית, עם הרבה שווקים תוססים בהם קונים המקומיים תוצרת חקלאית מכל העולם, במיוחד מאפריקה ומהמזרח הרחוק, ירקות ושורשים שלא הכרנו בארץ. היום אפשר למצוא אותם גם בשוק לווינסקי ובתחנה המרכזית הישנה.

היו כמה תקופות בהן התגורר בני בלונדון, בפרבריה המזרחיים ונהגנו לבקרו לא מעט. בפעם הראשונה שעליתי ממנהרת הטיוב לרחוב בו הוא גר, הייתי בטוחה שנעשה איזה קסם והתחתית נסעה הרחק, אל מזרח אסיה, לתת היבשת ההודית או לאפריקה בהן לא ביקרתי אף פעם. אחרי שהתעשתתי, הסתכלתי סביב, ראיתי את הילדים השמחים ברחוב, את החנויות הצבעוניות של הפאונדלנד העשירות בכל טוב והכל תמורת פאונד אחד, את קישוטי המוזאיקה בתחנת לייטון סטון מסרטי היצ’קוק שנולד ממש כאן, את המסעדות המסקרנות ואת שמות הרחובות והשכונות כמו ווסטהאם, אותן הכרנו עד אז רק מטבלת ליגת הכדורגל, קיבלו עתה צורה מוחשית.

המלון הקבוע שלנו היה בשכונת סטרטפורד עוד לפני שאירחה את האולימפיאדה, בה היה אחד השווקים המרתקים שאני מקווה שעדיין קיים ומשם, מרחק תחנה או שתיים בטיוב או באוטובוס הגענו לכל המקומות שבני נהג להלך בהם, בביטחה ובעניין. אנחנו גררנו אותו לשוק הארוך של וולטהאם סטו, למסעדות ההודיות והפקיסטניות ברחובות כמו High Rd Leytonstone או High Rd Leyton שריח של אוכל ביתי עלה מהן ושל געגועים למרחקים. הוא הכיר לנו את הסופר השכונתי הענק, כמעט בגודל עיר, כמוהו ראינו מעטים עד אז. בכניסה עמדו זמרי רחוב ושרו שירי געגועים בשפתם לארצות הרחוקות מהן הגיעו, והמוזיקה ערבה לאוזנינו ולמרות שלא הבנו מילה, זה היה כל כך יפה.

מודה ומתוודה – לא הייתי בלונדון מימיי. אין לי מושג מה אוכלים שם. אז הלכתי לרשת לחפש. והדילמה הייתה קשה.

קודם כל כי מסתבר שמזרח לונדון הפך להיות אזור שוקק פנינות קולינריות שמייצגות מנעד רחב של טעמים

החל ממוסדות של פיש אנד צ’יפס הכה בריטי דרך דוכני כריכי בשר משובחים, מסעדות הודיות עם תבשילי קארי עמוסי טעמים ועד מסעדות שפים יוקרתיות עם מנות מיוחדות.

אז מה בוחרים?

בכל הפוסטים והסרטונים שבזכותם הרגשתי שאני משוטטת בעצמי ברחובות מזרח לונדון, דיברו על מנה אחת שהיא מושרשת בהיסטוריה הבריטית: פאי בשר.

מנה שהתחילה את דרכה כאוכל פועלים – תבשיל בשר (פעם היו מבשלים בו בשר צלופחים וכשהיה קשה להשיג אותם עברו לבשר טחון) שנאפה בתוך מעטפת בצק ולצידו הוגשו פירה ורוטב פטרוזיליה

ברגע שראיתי אותה זה היה ברור שזו המנה שאני הכי רוצה להכין.

אופציה ראשונה הייתה לנסות את המנה עם בצק ללא גלוטן ולראות איך זה יתנהג

ואופציה שנייה שקסמה לי הרבה יותר הייתה פשוט לחבר בין תבשיל הבשר, לפאי, לפירה ולעשות את הגרסה שלי לפאי רועים.

ומה שאני מאד אוהבת במנה הזו זה שהיא ארוחה שלמה בתבנית אחת. שהיא יכולה לסגור פינה לארוחה פשוטה ובאותה מידה להיות מנה חגיגית על השולחן בארוחה מיוחדת.

כמה מילים על המתכון:

המלית: במתכון הזה היא בשר טחון מבושל עם ירקות, תבלינים וכמה הפתעות.

אם אתם צמחונים או טבעונים, אפשר בקלות להחליף את הבשר בכל תחליף חלבוני שתבחרו (טופו, סייטן) ואפשר גם פשוט להחליף אותו בהמון פטריות ולהוסיף גם קוביות חצילים, סלרי ואפונה.

המנה הזו דרך אגב יכולה להיות שדרוג של בולונז. נניח ונשאר לכם בולונז מיום אתמול ולא בא לכם שוב את אותה מנה? שימו את הבלונז בתחתית התבנית, שימו מעל פירה, תעבירו לתנור ל 20 דקות והנה לכם פאי רועים משודרג

הפירה: אני השתמשתי בתפוחי אדמה לבנים, הם נפלאים לבישול. אפשר להחליף את תפוחי האדמה בבטטות. זה תמיד מצליח.

אם עושים פירה בטטה, ההמלצה שלי היא לתבל אותו בגראם מסאלה או בקציצות של ניסים

והאתגר הבא שלי (מי רוצה לנסות איתי) הוא פירה אפונה.

לטבעונים ושומרי כשרות ההמלצה שלי היא להחליף את החמאה והמעט שמנת בקרם קוקוס. הכי חשוב לוודא שאתם משתמשים בחלב שעשוי 100% קוקוס בלי כל מיני תוספים ומשמרים ומייצבים.

התיבול: אני שילבתי במלית בין תיבול של תבלינים לבין הממרחים שלנו שהם 100% PALEO

השילוב הזה יצר פשוט מנעד טעמים מושלם. מצד אחד עגבניות מיובשות, מצד שני קצת חמצמצות עדינה ומפתיעה של הלימון הכבוש עם הפלפלים, מלח מתובל שתמיד מתבקש במקומות האלה והפעם נתתי כבוד לתערובת טאג’ין שהיא כזו שעשירה בטעמים ותמיד מפתיעה בשילוב בין קימל, פפריקה, כמון וקינמון.

צילום: סופגי (שניר) גואטה

אם עדיין אין לכם את הממרחים, אפשר פשוט לסחוט חצי לימון למלית. ואז לגשת להזמין אותם. כי הם באמת משהו מיוחד

ומה עוד יתאים כאן? כמובן שהקציצות של ניסים, ראס אל חנות, ואפילו תערובת על האש תהיה נפלאה כאן. תערובת גריל תמיד תעשה כאן את העבודה בשילוב עם תערובת ונציה או לילו ספייס שיתנו את הטעם העשבוני שלהן.

את הפירה אני מתבלת בלילו ספייס, רק כדי להוסיף טאצ’ של צבע ועוד טוויסט קטן של טעם. תערובת ונציה גם תתאים כאן או לחילופין תערובת פילדלפיה או קייג’ון שיוסיפו לא רק טעם וצבע אלא גם קראנצ’יות.

ואפשר פשוט קצת כורכום.

הכנה מוקדמת: אפשר להכין את המנה ולהרכיב אותה, אבל את החלק של האפייה בתנור לעשות שעה לפני ההגשה. ככה היא גם תהיה חמה וגם יציבה להגשה.

אפשר את המלית להכין יום קודם ואז ביום ההגשה רק להכין את הפירה, להרכיב ולאפות.

המנה יכולה להשמר במקרר יומיים שלושה. לא הייתי מקפיאה אותה כי פירה לא עובר טוב הקפאה והפשרה. וכדי לחמם הייתי משתמשת בתנור/טוסטר אובן או דקה שתיים במיקרו.

שנתחיל?