לי ולסופגי הצלם יש מנהג שפיתחנו לעצמנו מידי שבוע כמעט: אנחנו נפגשים, מבשלים ומצלמים.

יש משהו מעניין בסיעור מוחות והלמידה המשותפת הזו.

במהלך השבוע עד המפגש אנחנו מעבירים אחד לשנייה לינקים עם רעיונות והשראות וכשנפגשים מחליטים מה יהיה הנושא. בדר”כ זה יהיה שונה לגמרי ממה שתכננו. למה? ככה אנחנו. לא שקולים.

בשבוע שהכנו את הפוסט על כרוב, בכלל חשבנו לאפות עוגיות. ובסוף יצא שהכנו כל מיני סוגים של כרוב.

צילום: איילת ונציה מישר

בדרך אנחנו עובדים על הצילום שלנו. סופגי מתאמן על שיטות צילום שהוא רוצה להתמקצע בהם ואני מתאמנת על בכלל לצלם.

על איך לבחור את האור, ואת הזוית ואיך לנשום שנייה לפני שאני לוחצת על הקליק ובכלל, כמה שונה זה צילום בסמארטפון מצילום במצלמה וכמה זה דורש חשיבה.

וכל זה…על כרוב.

ולמה קראתי לפוסט האקדמיה למדעי הכרוב. פשוט כי כל היופי של כרוב זה המגוון הכל כך גדול של מנות שאפשר להכין איתו.

יש מי שאוהב את הקראנצ’יות שלו בסלט רענן, יש מי שאוהב אותו רך ומבושל, יש מי שאוהב אותו פריך וצלוי.

צילום: סופגי (שניר) גואטה

הנה עוד חומר גלם. כמו העוף. כמו הסלמון. כמו הכרובית. שמקבל באהבה מגוון של טעמים: חמוצים, מתקתקים, חריפים, ומלוחים.

חומר גלם שיודע להיות הכוכב הראשי כמו גם להיות שחקן משנה שנותן את הטעם הנלווה.

איך בוחרים כרוב? הוא צריך להיות “כבד” ומורגש ולא קל. העלים שלו צריכים להיות מבריקים ולא פגומים והתחתית של הכרוב צריכה להיות לבנה ולא עכורה או חומה

איזה תערובת תתאים לו? זה תלוי איך מכינים אותו. בסלטים אני אוהבת לתת לו צבעים משלימים וטקסטורות קראנצ’יות ולכן אבחר אחת מאלה: הקייג’ון של איילת, טוסקנה, פילדלפיה, בלקן או גניש.

צילום: איילת ונציה מישר

לכרוב מבושל  אני אבחר תערובות שמוסיפות גם צבע וגם טעם עדין אך מובחן ואלה יכולות להיות: לילו ספייס, ונציה, ציידים, או הקייג’ון

עוד אפשרות נהדרת להוסיף טעמים לכרוב מבושל, זה לתבל אותו עם הממרחים: לימון כבוש, ועגבניות מיובשות יהיו שילוב מרתק שמוסיף צבע וניגודי טעם מעניינים.

ולכרוב הצלוי אני אוסיף תערובת אחת, עדינה, כזו שרק מביאה קצת צבע וקונטרסט של חמצמצות שמעצימה את המתקתקות של כרוב צלוי ולרוב אשתמש בתערובת בלקן או בתערובת של ניר. גם אלון דגים תהיה נפלאה כאן.

לחתוך, לפרוס או לקצוץ? לכרוב צלוי כדאי לחתוך את הכרוב לפלחים עבים כדי לשמור על הקראנציות והעסיסיות של הכרוב

צילום: איילת ונציה מישר

לשאר המנות אני באופן אישי אוהבת את הכרוב פרוס דק, לא קצוץ ולא מרוסק. בפריסה דקה נשמר האיזון בין הטעם החריף לטעם המתקתק של הכרוב והפריכות שלו. כשקוצצים דק או מרסקים, הוא הופך להיות פחות פריך, יותר רך ונוזלי והעוקצנות שלו בולטת על פני הטעמים הפריכים והמתקתקים שלו.

מילה על רוטב לסלט: כרוב כמו שכתבתי אוהב מגוון טעמים ורטבים. הקלאסי יהיה מיונז עם שום, מלח ויש מי שאוהב להמתיק עם סוכר. התחליף יהיה רוטב על בסיס כפית חרדל, שן שום, מלח מתובל, מיץ לימון או חומץ, מעט דבש או מייפל ושמן זית. התחליף למיונז הוא פשוט יוגורט או שילוב של שמנת חמוצה עם שמנת מתוקה, קצת שום, מלח ושמן זית.

את הרוטב מומלץ להוסיף לסלט כשעה לפני ההגשה כדי שהכרוב יספוג את הטעמים שלו ויתרכך מעט לתוכו.

מתוך מגוון אפשרויות המתכונים של כרוב בחרתי 3. כאלה שהם הבסיס ואיתם אפשר להמשיך ולנסות, ולהתנסות וליצור את השילובים שמתאימים לכם.

יש כאן סלט צבעוני שאפשר לשחק איתו במרכיבים והטעמים

יש גראטן כרוב שזה שילוב של כרוב מבושל ואפוי עם גבינות ותבלינים וגם כאן זה הבסיס ואיתו אפשר לעשות שינויים

צילום: איילת ונציה מישר

ויש כרוב צלוי. בשני צבעים.

וכל אחת מהמנות היא קלה, פשוטה, דורשת לא יותר מכמה דקות הכנה ועוד מקסימום שעה אפייה.

וכל זה כמובן עוד לפני שדיברנו על כרוב ממולא וכרוב כבוש. טוב חייבים להשאיר משהו לפוסטים אחרים.

צילום: איילת ונציה מישר