פליאו למה לא

ב 1 ליוני 2013 פרסמתי פוסט בפייסבוק עם תמונה של הספר “הסוד הקדמוני” של דעאל שלו וכתבתי שהנה אנחנו מתחילים אתגר חדש בחיינו.
התגובות המעודדות כמו גם הציניות לא אחרו להגיע וברובן היו שאלות האם אנחנו הופכים להיות האדם הקדמון.
למה? כי בחרנו לאמץ את תזונת הפליאו. או בשמה האחר: תזונת האדם הקדמון.

אנשים היו מודאגים שנעבור לגור במערה, שנתחיל לצוד את האוכל שלנו ושהבית שלנו יהפוך להיות קצבייה או מעדניית בשרים לפחות.

מתוך הפוסט הראשון שהעלתי עם המעבר לפליאו…

האם תזונת הפליאו של היום היא אכן תזונת האדם הקדמון? האם יש כל כך מה לדאוג ממנה? האם מי שבוחר בתזונה בהכרח חוזר להיות האדם הקדמון? והאם אוכלים בתזונה הזו אך ורק בשר?

בפוסט הזה אנסה לענות על השאלות המטרידות האלה.

פוסט שנולד בשיתוף עם הבלוגרית זיוה רענן שמביאה את התקופה הפליאוליתית מנקודת מבט אומנותית ומעניינת. אפשר לקרוא את הפוסט כאן.

לפני כמה ימים פורסמה כתבה ב YNET על ממצאים ארכיאולוגים באתר גשר בנות יעקב המלמדים דבר או שניים על תזונת האדם הקדמון בתקופה הפליאוליתית.

אחד הדברים המעניינים שהתגלו היו, שלצד ממצאים שהראו כי האדם הקדמון אכל בשר, ובעיקר בשר פילים ובמיוחד העדיף את חלקי המוח השומניים והמזינים, הרי שגם הצליחו לגלות שרידים המעידים על כך שהאדם הקדמון אכל ירקות, פירות ונשנש אגוזים שמחלקם אפילו הכין פופקורן (אני סקרנית לדעת איזה סרט העדיף לראות….)

למה זה מעניין? כי זה מחזק את ההנחה שהאדם הקדמון היה אוכל כל. הוא לא אכל רק פירות וירקות (כמו שהחליט אחד העיתונים לפרסם כמסקנות הממצאים הארכיאולוגים). הוא אכל גם פירות, ירקות, אגוזים וזרעים.

התזונה שלו הייתה מגוונת ובעיקר מבוססת על מה שהצליח להשיג, ללקט ולצוד באותו היום.
ברור לנו גם שהיו תקופות שלא היה לו אוכל והוא חווה מחסור ורעב.

התמונות נלקחו מהאתרים: http://jsbworldhistoryi.wikispaces.com/  https://apworldrhs12.wikispaces.com  

ובאותה מידה אנחנו יודעים בוודאות מה הוא לא אכל.

הוא לא אכל את כמויות האוכל המעובד שאנחנו מוצאים היום על המדפים בסופר, הוא לא אכל כל כך הרבה פירות, כל כך הרבה סוכר וכל כך הרבה דגנים, מלאים.
פשוט כי לא היה לו כזה שפע ובטח לא אוכל מתועש, ובטח לא אוכל שמוסיפים לו חומרים משמרים, צבעי מאכל וסוכרים באלף ואחד שמות.

ואנחנו גם יודעים שהוא לא אכל כל 3 שעות. היו תקופות שהוא לא אכל בכלל. ואנחנו בוודאות יודעים שהוא לא קיבל שום ייעוץ תזונתי כזה או אחר, הוא לא ספר נקודות, הוא לא שקל ולא מדד ובטח לא היה עסוק בספירת קלוריות.

דרך אגב…אם הוא כן היה עושה את זה – סופר קלריות, סביר להניח שהוא היה “מקבל על הראש” מהדיאטנית שלו. מהסיבה הפשוטה שכדי להתפתח, וכדי למקסם את האנרגיה שהוא יכל לקבל מהמזון, האדם הקדמון העדיף אוכל שומני. מתוך הבנה ששומן הוא מה שמייצר את האנרגיה הזמינה והאיכותית ביותר עבורו והוא גם מה שמייצר את תחושת השובע (לעומת נניח פחמימות שטועים לחשוב שהן אלה שמשביעות אותנו).
וכשסופרים קלריות, ורק קלוריות, אז שומן מהווה 9 קלוריות בעוד שפחמימה 4….אתם יכולים לעשות את החשבון בעצמכם….

אז לא. אנחנו לא מתיימרים להיות או לחיות כמו האדם הקדמון ועדיין, אנחנו יכולים להבין, שהשינויים שהתרחשו וההתפתחות העצומה בכל המימדים, לא תמיד הועילה לנו, במובן של התזונה היא אפילו מזיקה לנו.

עובדה.

אל מול המלצות תזונתיות של לאכול כל 3 שעות, לאכול רק דל שומן, לאכול רק דגנים מלאים, לאכול מעט ולהוציא יותר, אל מול כל שפע האוכל הזמין לנו, תמיד ללא קשר לעונות השנה, יחד עם הקידמה וההתפתחות המדעית והטכנולוגית, היה ניתן לצפות שנהיה בריאים הרבה יותר, ורזים יותר.
בפועל, אנחנו רק משמינים, או לפחות עסוקים באופן תמידי במשקל שלנו ותמיד אנחנו באיזו דיאטת הרזייה.

אנחנו נהיים חולים הרבה יותר במחלות שרק הולכות ומתרבות וחלקן כבר הפכו להיות מגיפה כמו סכרת, מחלות אוטואימוניות, מחלות מעיים, סרטן על כל סוגיו, מחלות לבביות, והפרעות קשב וריכוז.

גרף המציג את העלייה במדדי ההשמנה בארה”ב בין 1960 ל 2010 ומראה איך אנחנו רק הולכים ונהיים יותר שמנים.

איך זה יכול להיות???

מלמדים אותנו ומשננים לנו שהבעיה היא בנו. אנחנו לא מספיק. לא מספיק ממושמעים, לא מספיק חזקים, לא מספיק עם כוח רצון, לא מספיק עם מוטיבציה, לא מספיק רוצים. ולכן אנחנו לא מצליחים להתמיד בשום דיאטה לאורך זמן. ולכן אנחנו חווים עליות וירידות תמידיות במשקל ובהיקפים, ולכן אנחנו גם נהיים כל כך חולים.

אם רק היינו יותר חזקים. יותר ממושמעים. יותר רוצים.

אז תשמעו את מה שיש לי להגיד לכם:

הבעיה היא לא בכם! אתם נהדרים ונפלאים ורוצים. מאד רוצים. הבעיה היא בהמלצות הבלתי אפשריות ולא הגיוניות!!

אנחנו לא בנויים לאכול כל 3 שעות. אנחנו לא בנויים לאכול מעט. אנחנו לא בנויים לאכול רק ובעיקר פחמימות ואנחנו לא בנויים לאכול דל שומן.
אנחנו גם לא בנויים לאכול כל כך הרבה סוכר, כל כך הרבה אוכל מעובד, מתועש, ששכח מאיפה הוא התחיל ולאן הוא הגיע.

עכשיו, יקומו כל יודעי הדבר ויגידו לי שהאדם הקדמון הרי לא חי יותר מ 30 שנה. אז איך אפשר להגיד שלחיות על פי עקרונות האדם הקדמון יאריך את חיינו ולא יקצר אותם?

מה שאותם אנשים מפספסים זה שכשמדברים על תוחלת חיים מדברים על ממוצע. ולאור העובדה שבימי האדם הקדמון לא היו פגיות ולא הייתה רפואת ילודים כל כך מתקדמת, תינוקות רבים מתו.

בנוסף, כדאי לזכור שהאדם הקדמון מת מסיבות כמו תאונות שקרו במהלך ציד או עבודה – צריך לזכור שלא הייתה אז אנטיביוטיקה ולא היו תרופות שיכולות להתמודד עם זיהומים

הוא מת במלחמות – שבטים שנלחמו על מקורות מים ושטחי מחיה

הוא מת מרעב – לא היה לו ליד הבית גם סופר, גם ירקן, גם מכולת וגם שוק איכרים עם כל כך הרבה שפע של תוצרת ומוצרים.

ואחרי שאמרנו שאנחנו לא באמת מחקים את האדם הקדמון אבל אנחנו לומדים ממנו, אפשר להתפנות ולהבין על מה מבוססת תזונת הפליאו.

הטעות הנפוצה הראשונה היא להגיד שתזונת הפליאו מבוססת על בשר.
הטעות הזו גורמת לאנשים שפחות מתחברים לבשר, להגיד לעצמם שתזונת הפליאו היא לא עבורם.

אז הנה התיקון: תזונת הפליאו מבוססת על אוכל אמיתי. תיכף נגיע לכן או לא בשר, בנתיים, הדבר הראשון לדעת הוא שבבסיס התזונה שלנו נמצא אוכל אמיתי. כזה שאנחנו יודעים מה יש בו. שאנחנו מכירים את חומרי הגלם. שהוא פשוט ואין בו יותר מידי מרכיבים והוא לא מגיע באריזה צבעונית ומרשרשת עם המון שמות של מרכיבים שאת חלקם אנחנו אפילו לא יודעים להגות.

וכן. ברור לנו שחלק משמעותי בתזונה הוא החלק של החלבון. כי הוא, יחד עם השומן מה שגורם לנו לשובע באמת. האם החלבון חייב להיות מן החי? עדיף. חלבון מן החי מספק לנו את הערכים התזונתיים הטובים ביותר לעומת כל חלופה. יחד עם זאת, חלבון מהחי לא חייב להיות רק בשר או רק בשר אדום.

זה יכול להיות גם ביצים, דגים, עופות (במידה, רק כי עוף בארץ הוא לא סופר איכותי ובכלל עוף הוא די דל בשומן) ולצמחונים זה גם יכול להיות קטניות בתנאי שהן מונבטות ולמי שרוצה אפשרי גם מידי פעם לאכול קינואה או אפילו כוסמת מושרים.

שקשוקה ירוקה שהמתכון שלה נמצא כאן

הטעות הנפוצה השנייה היא להגיד שבתזונת הפליאו נמנעים מפחמימות.
הטעות הזו גורמת לאנשים שמאמינים שאנחנו חייבים פחמימות כי אחרת לא תהיה לנו אנרגיה, להגיד לעצמם שתזונת הפליאו היא לא עבורם.

אז הנה התיקון: אנחנו לא נמנעים מפחמימות לגמרי (אלא אם יש הצדקה בריאותית לכך), אנחנו פשוט מקבלים את הפחמימות שלנו ממקורות איכותיים, צמחיים ולא מעובדים. למשל – ירקות שורש, אורז בסמטי לבן, אפונה טרייה, פירות…אלה הם רק חלק מהפחמימות שאנחנו בהחלט אוכלים.

קציצות אורז נהדרות שהמתכון שלהן נמצא כאן

הטעות הנפוצה השלישית היא שאנשים בטוחים (כי ככה למדו אותנו) שצריך להזהר משומן כי זה מה שמשמין אותנו וגורם להתקפי לב.
כל כך חינכו אותנו שאנחנו לא נצליח לשבוע בלי לחם או פסטה וכל כך הפחידו אותנו משומן, שאנשים נמנעים מלעשות שינוי תזונתי שמא הם יצטרכו לוותר על אבות מזון נחוצים וחלילה יצטרכו לאכול שומן בכפית.

אז הנה התיקון: שומן איכותי, לא משמין אותנו. להיפך. מה שגורם לנו להיות שבעים יותר ולאורך זמן זה – שומן וחלבון.

מה שמשמין אותנו זה דווקא סוכר על כל צורותיו השונות. פסטה, לחם וכל שאר הבצקים – גם הם צורה אחרת של סוכר. רוצים לקרוא עוד על נזקי הסוכר – הנה כאן.

ולא. אנחנו לא אוכלים ככה סתם שומן. כלומר אנחנו יכולים. אם זה טעים לנו. למעשה, אנחנו לא מפחדים מכמות מכובדת של חמאה, מבשר שומני, משמן זית בנדיבות או מאבוקדו שלם, המון זיתים, ביצים ודגים שמנים או שמן קוקוס איכותי, או מוצרי חלב שמנים (למי שמעדיף ולא רגיש להם)
ממש ממליצה לכם להשקיע זמן קריאה על הנושא כאן

זה המקום להגיד שגם למי שעושה את המעבר לפליאו יש נטייה לטעות לעיתים ולתסף שומן באופן מוגזם לאכול. זה באמת לא נדרש. הגוף שלנו מספיק חכם כדי לאותת לנו מתי אכלנו מספיק או מעט מידי שומן.

ועוד טעות נפוצה היא המחשבה שאם הסוכר הוא טבעי דוגמת מייפל טהור, דבש או סילאן הרי שניתן לצרוך מהם ללא הגבלה כי זה “פליאו“. אז גם הממתיקים האלה, טבעיים ככל שיהיו הם למעשה פורקטוז או במילים אחרות נטו סוכר שלא מיטיב עם הגוף שלנו – נהפוכו, ולכן גם מהם נשתדל להמנע או כמה שיותר להמעיט.

אז הנה בקצרה מה אנחנו לא אוכלים ומה אנחנו כן אוכלים בפליאו:

אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר פעילים. בפעילות אינטנסיבית עצימה וקצרה, לנוח כמה שיותר, לחיות בתוך קהילה, קרוב למשפחה, להנות מהטבע והסביבה ובכלל להנות ממה שיש לחיים להציע לנו…

אם מעניין אתכם לשמוע עוד על תזונת הפליאו, מוזמנים לעקוב אחר מועדי ההרצאות והסדנאות שאני מעבירה

או לעקוב אחר הפוסטים הנוספים שיעלו על תזונת הפליאו כאן בבלוג.

וזוכרים איך כל הפוסט הזה התחיל? מהפוסט המעניין של זיוה רענן