אמסטרדם – סדנת פרשביז בארץ הפלאות

“שחררו את החבל וצאו להפליג הרחק מנמל מבטחים. הניחו לרוחות לנפח את המפרשים וצאו לחקור, לחלום ולגלות”
מרק טווין

לפני כמה חודשים, ניהלנו אני וניסים שיחה על החלומות והרצונות שלנו.
ככה זה בבתים שאין בהם טלוויזיה לבהות בה בערב כשהבנות סוף סוף ישנות….צריך למצוא על מה לדבר.
זו הייתה השיחה הזו שהבהירה לי שמרוב שאני עסוקה בשנים האחרונות בלהיות אמא ובעלת עסק במשרה מלאה, קצת שכחתי את מה אני רוצה עבור עצמי.

ואז. עלה פוסט בפייסבוק שמספר על סדנת פרשביז במדריד שבדיוק הסתיימה. קראתי. וקלטתי. שכזה בדיוק אני רוצה לעצמי. סדנה איפשהו בעולם. מבחינתי זה היה להעיז לעשות משהו שהוא לגמרי לא ברשימת האפשרויות שלי.
יום יומיים אח”כ כבר עלה פרסום לסדנת פרשביז הבאה שמתקיימת באמסטרדם והקו המנחה שלה הוא אליס בארץ הפלאות.

מכירים שיש צליל כזה של גלינג כשהאסימון יורד למקום הנכון? אז כזה. יום אחרי זה כבר הייתי רשומה לסדנה.

לא עניין אותי בכלל לעצור ולחשוב “למה אני לא יכולה להרשות לעצמי את הסדנה הזו“. כל מה שעניין אותי זה “איך אני גורמת לדבר הזה לקרות“

ובעצם, זה כל העניין כאן. לזרוק את הקוביות ולהיות בתנועה.

כמה מילים על פרשביז כדי להבין על מה מדובר בכלל ולמה זה כל כך הדליק אותי:
את רונן גפני פגשתי כבר לפני עשור + בבית קפה בפרדס חנה. הוא סיפר לי על משחק עסקים שהוא המציא ושכדאי לי להכיר. לקח לי כמה שנים עד שבסופו של דבר באתי לשחק את המשחק ונשבתי בקסם.
הייתי בכל כך הרבה הרצאות ותהליכים ואימונים וסדנאות. יש משהו אחר. פורץ מחשבה ותודעה במשחק.

במשחק אני חייבת להיות על המגרש. אין אפשרות להיות צופה מהצד כמו בהרצאה או סדנה פרונטלית.
וכשחייבים לשחק, אז גם פוגשים את מי שאנחנו ואת איך שאנחנו משחקים גם בחיים וגם בעסקים וגם ביחסים.

במבט ראשון, המשחק נראה כמו מונופול הישן והידוע. אך ניסיון לשחק אותו כמו מונופול רגיל מועד מראש לכשלון. החוקים כאן אחרים. הם בעיקר נועדו לאתגר את החשיבה שאנחנו רגילים אליה ומושג כמו “נצחון” מקבל פרשנות חדשה.

המאסטרים רונן גפני ושמחה גלוק במשחק וירטואזי עם אורטל דוזלי.

הדבר הכי משמעותי במשחק הזה הוא, שמהר מאד מבינים שאין כאן באמת תחרות וגם אם יש, הדרך להגיע ראשון היא רק בעזרת האחרים. שם המשחק הוא שיתופי פעולה יצירתיים והמוטו הוא WIN בחזקת WIN.

כלומר, זה הרבה יותר עוצמתי מאשר שרק שני הצדדים יצאו מרוצים מכל עסקה או שיתוף פעולה. זה אומר שהשאיפה היא תמיד שהערך של כל מהלך, עבור כל אחד מהשחקנים, יהיה גדול יותר מסך חלקיו.

כן. פרשביז מביאה רוח חדשה של יזמות, חדשנות וחשיבה פורצת דרך בעסקים וגם בחיים יש לומר.
מושגים כמו “קלפי פעולה” “איסוף רווחים” “לזרוק את הקוביה” ועוד…הופכים מהר מאד להיות חלק מהשפה של משתתפי הסדנה.
אם אתם רוצים לקרוא עוד על פרשביז מומלץ להכנס לאתר שלהם. שם גם מתפרסם המידע על סדנאות ואירועים שהם עורכים.

אז נחזור אליי. ולנסיעה שלי.
עבורי הנסיעה הייתה מתנה עצומה לעצמי. האפשרות הזו להיות לבד. שלא תבינו לא נכון. אני מאוהבת בבנות שלי ובבעלי. הם כל החיים עבורי. ועדיין, אחרי שנתיים וחצי מאד אינטנסיביות (בעצם 6 ליתר דיוק) הרגשתי שאני צריכה אוויר לנשימה.

החלק התיירותי של הנסיעה

מראש ידעתי שלא יהיה יותר מידי זמן להקדיש לחלק התיירותי של אמסטרדם ולכן לא תכננתי לעצמי שום תוכניות לביקור במקומות מיוחדים, למרות כמה וכמה המלצות שוות במיוחד שקיבלתי מחברים ובקבוצת הפייסבוק “טיולים בראש טוב“.

בדיעבד הבנתי שחוסר התכנון הזה היה טעות.
למרות הזמן שהוקדש לסדנה היה לנו גם זמן חופשי שאיפשר לנו להסתובב בעיר ומאחר ובאמסטרדם מחשיך ממש מאוחר (קרוב ל 11 בלילה) הימים שם מאד ארוכים.

התארחנו במלון המדהים ANDAZ שנמצא ממש בטבורה של העיר, קרוב לאזור ה 9 streest, אזור עמוס בחנויות מיוחדות ויפות.
המלון כולו עוצב ברוח אליס בארץ הפלאות. החדרים היו מרהיבים, הגינה הפנימית מקסימה ואזור הלובי היה משופע באזורי ישיבה מפנקים עם שתייה חמה וקרה וגם יין בחינם.

החדר היה מאד מפנק, עם מכונת קפה, מיני בר, שרותים מרווחים ומעוצבים, טפט מרהיב, נוף לגינה הפנימית ומיטות מפנקות. יחד עם זאת אני חייבת לשתף שהכיור לשטיפת פנים שהוצב במרכז החדר היה מוזר בעיני ועוד יותר המקלחת שעוצבה כמראה מבחוץ ושקופה מבפנים…כן כן. למי שנמצא מחוץ למקלחת זה נראה כמו מראה למי שבפנים זה שקוף ואפשר לראות את כל החדר. זה מגניב ומוזר והאמת….לא כזה נוח. בטח לא כשישנים בחדר כשותפים ולא כזוג.

הגינה שנשקפת מהחדר, הטפט המרהיב על הקיר, המקלחת שהיא בעצם מראה והמנורות העצומות בלובי

מה בכל זאת עשיתי בעיר? בעיקר שוטטתי לי בנחת בין התעלות והרחובות השונים, התענגתי על היופי והצבעוניות של העיר הזו, ועל הנינוחות ששורה בכל מקום. (טוב….אמסטרדם.אפשר להבין…)
ההמלצה שלי לעצמי ולכם לפעם הבאה היא לסמן מראש מקומות שכדאי ואפשר לבקר בהם בהתאם לכמות הזמן הפנוי שיש. כך אפשר להנות מכל העולמות.

החלק הטעים של הנסיעה
אפשר לסכם את החלק הזה בשני משפטים: היה טעים מאד ממש. אפשר להיות פליאו בכל מקום אם רוצים.
וקצת יותר בהרחבה: מראש עדכנתי את רויטל שארגנה את הנסיעה, שאני מקפידה על פליאו ואני מבקשת לוודא שיהיה לי מה לאכול במלון.
אז לא רק שהיה מה לאכול, גם כל מה שהיה היה כל כך טעים ומושקע.
ארוחת הבוקר כללה ביצים בהזמנה. וכשביקשתי 3 וביקשתי שיטוגנו בחמאה אף אחד לא הרים גבה ולא הסביר לי שאי אפשר. חייכו ואמרו לי “בשמחה”.
בכל בוקר היה מזנון עשיר בגבינות קשות שמנות, זיתים, ירקות צלויים וטריים, אגוזים וגולת הכותרת: פירות יער לא פחות ממדהימים. טעימים. עסיסיים. לא דומים לשום דבר שטעמתי קודם.
מאחר וגם ארוחת הצהריים הייתה מורכבת מהמון ירקות טריים ואפויים ומבשר (ופסטה למי שרוצה), יצא שכמעט לא נזקקתי לצידה שהבאתי מהבית שכללה אגוזים למינהם ובשר מיובש שהכנו לבד.

גם כשיצאנו לאכול מחוץ למלון היה קל להסתדר כפליאו.

במסעדת SEA FOOD BAR אכלתי פעמיים פלטת פירות ים בגריל. הם מגישים צלחת ענקית עם מיקס פירות ים ודגים קטנים שנעשו על הגריל. טעים ברמות מטורפות. אפשר למצוא שם גם דגים שלמים וסלטים.

דווקא בקפה דה קלוס שכולם מהללים ומשבחים וממליצים, לא התלהבתי מידי. אכלתי סטייק פריים ריב שהיה טעים ברמת ה”טוב” לא הרבה יותר מזה….לשומרות הכשרות בינינו הוגש חזה עוף ותפוח אדמה אפוי.

ואפילו בערב אחד שפגשתי את בני משפחתו של ניסים שגרים באמסטרדם ויצאנו לאכול במסעדת פיצה ידידותית לילדים, מצאתי מה לאכול גם אם זה אומר “להסתפק” בסלט עם טונה וסלמון מעושן והמון פרמז’ן.

הצלחת הכל כך טעימה ב seafood bar

יש אוכל טעים ומגוון באמסטרדם. ובהחלט קל ופשוט להיות פליאו גם באמסטרדם.

החלק המשמעותי באמת של הנסיעה – הסדנה

כתבתי קודם שכבר יצא לי לשחק את המשחק של פרשביז בעבר ואפילו השתתפתי בסדנה שלהם. ויחד עם זאת, ככל שעקבתי אחרי רונן ורויטל וההתפתחות של פרשביז בארץ ובעולם, היה לי ברור שהולך להיות מרתק, מעניין ובעיקר מאד מלמד.

כשאין שחקנים על המגרש תמיד אפשר לאלתר…

הסדנה מורכבת ממספר מאד מצומצם של הרצאות פרונטליות קצרות ומסשנים של משחקים שבהם כל אחד שם לעצמו מטרה שקשורה לעסק או לחיים שלו. המטרה עוברת תרגום למשחק והרעיון הוא לשחק על מנת להשיג את המטרה.
בסוף כל משחק עיבדנו את מה שחווינו, את האופן ששיחקנו, את מה שראינו על עצמנו תוך כדי משחק ואת מה שהאחרים ראו בנו ומתוך זה יצאנו ללמידה איפה הדברים מופיעים בעסק שלנו. בחיים שלנו.

איך מסכמים את החוויה שלי?
וואו!

עבורי הסדנה הזו הייתה 4 ימים של מעבדה שבה יכולתי לפגוש את כל הרבדים והמימדים שיש בי.
גם את זו שהיא הססנית, ספקנית, לא בטוחה ומפספסת הזדמנויות כי היא מתלבטת מידי, וגם את זו שהיא לומדת מהר, מיישמת, מסמנת מטרה ומשיגה אותה.
אין ספק שהעובדה שהתהליך נעשה באמצעות משחק הופך אותו למאד עוצמתי. המפגש עם עצמי הוא ישיר ובלי פילטרים. לטוב ולרע.

אז הנה מה שלמדתי:

1. כל מטרה שלנו יכולה להפוך בעצם למשחק.
כל מה שצריך זה להגדיר אותה. לבדוק איזה קלפי פעולה עומדים לרשותנו, להחליט מה יהיו המהלכים הנכונים לעשות כדי להגיע בצורה היעילה ביותר למטרה ופשוט לשחק. להיות בתנועה.

2. המשחקים שלנו על הלוח ובחיים מוגבלים בזמן.
מה שאומר שבכל רגע נתון אנחנו צריכים להיות הגרסא הטובה ביותר של עצמנו. זו הייתה מבחינתי גם הקבלה מעולה לעולם הקרוספיט. בכל אימון לתת את ה 120% שלנו.

3. אין באמת תחרות. (שוב….כל כך קיים גם בקרוספיט).
התחרות שלנו היא תמיד מול עצמנו. להיות טובים יותר לא מאחרים אלא ביחס לעצמנו. וכשמבינים שאין תחרות עם אף אחד אלא להיפך, הזירה היא של יחסים ושיתופי פעולה, פתאום יש אנרגיה אחרת במשחק והיא הרבה יותר מדרבנת.

4. לקחת כל “אין” ולהפוך אותו ל“איך“.
אין לי זמן, אין לי כוח, אין לי חשק, אין לי כסף, אין לי….זה לא באמת נכון. המשאבים שלנו הם לא באמת מוגבלים. אנחנו מגבילים אותם. והמחשבה של “אין” לא יוצרת ולא מקדמת. כל מה שנדרש זה להחליף ל “איך”. איך אני יוצרת לעצמי זמן, איך אני מטעינה את עצמי בכוח ומוטיבציה, איך אני יוצרת את הכסף שנדרש.

5. כמו במשחק גם בחיים, הרגשות הם חשובים כדי לתחזק מערכות יחסים חיוביות.
אבל הרגע שבו הרגשות מציפים אותנו כשמשהו לא עובד לנו או לא קורה כמו שאנחנו רוצים, זה הרגע שבו אנחנו כבר לא בקשר עם המטרות והצרכים שלנו. זה הרגע לעצור. לקחת נשימה. לבחון מחדש את ה *עובדות* ולקבל החלטות מושכלות.

6. לחגוג את הנצחונות שלנו.
אחת ההבנות המשמעותיות שלי הייתה שאני לא מאפשרת לעצמי לחגוג את הנצחונות שלי. אני כל הזמן בביקורת עצמית. השגתי את המטרות שלי במשחק אבל הייתי “איטית מידי, יכולתי יותר, פיספתי כמה מהלכים חשובים….” במקום לעצור שנייה ולהוקיר את עצמי על מה שכן הצלחתי ולראות את הנצחון ולהתענג עליו. זה היה שיעור ממש חשוב עבורי.

7. ליצור מהלכים שלמים. בחיים (ובמשחק)
מצאתי את עצמי הרבה פעמים פועלת בטקטיקות. מקבלת החלטות שנכונות לכאן ועכשיו בלי לבחון עד הסוף את המשמעויות והתוצאות בטווח הארוך. עד כמה זה באמת נכון לי ומקדם אותי לעבר המטרות שלי. דווקא המשחק שיקף לי את האפשרות של לתכנן מהלך שלם ומלא ולהסתכל על כל התמונה ולראות את כל החלקים שבה ולהצליח להשיג יותר, בפחות. פחות השקעה. פחות מהלכים ואפילו פחות כסף. מה שנקרא: יעילות אנרגטית.

אז עם מה יצאתי מהסדנה?

יצאתי עם תשוקה אדירה להכניס משחקיות לחיים ולעסק שלנו. הבנתי שאם כבר יש משהו שיכול לקדם אותנו זה להביא את חוקי ורוח המשחק לעשייה היומיומית שלנו וכבר יכולתי לראות איך אנחנו בונים מהלכים שיובילו אותנו בדיוק למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם.

יצאתי עם הבנה כמה כל כך הרבה הזדמנויות ואפשרויות קיימות ושרק צריך להסתכל ולאסוף אותן

יצאתי עם הבנה שעכשיו הגיע גם זמן הסדנאות. אני רוצה לפגוש אנשים בלייב. אני רוצה ללמד. אני רוצה לתת לאנשים כלים איך לבשל טעים ופשוט ואיך לחגוג עם תבלינים. אז אם טרם עשיתם לייק לדף העסקי שלנו זה הזמן. בקרוב יפורסמו המועדים והתכנים.

בתור למודת סדנאות ייעוצים ואימונים אני אומרת לכם! אם יש לכם עסק או שאתם מתכננים אחד כזה, אתם פשוט מוכרחים להכיר את פרשביז. לשחק את המשחק ולקרוא את הספר של רונן, רויטל פיזנטי ושמחה גלוק על היZמים החדשים. ספר שבעיני הוא פוקח עיניים ומעורר מחשבה לדרך אחרת לראות את הזירה העסקית שאנחנו יוצרים בה.

והנה תרגיל שאני מציעה לכם לעשות עם עצמכם. אבא של אליס היה עושה אותו מידי בוקר ובעיני הוא בהחלט תרגיל שמרחיב את התודעה:
מידי בוקר, עד ארוחת הבוקר, תתאמנו על להצליח להאמין ב 6 דברים שהם בלתי אפשריים.
אפשר לרשום אותם על דף ואפשר גם לשתף אותם כאן בתגובות.

עבורי המסע לאמסטרדם היה נראה בלתי אפשרי והקסם היה לראות איך אני בחו”ל, והדברים ממשיכים לקרות, אנשים ממשיכים להזמין מהחנות האינטרנטית שלנו. מדהים!

שלב התודות:
קודם כל ודבר ראשון אני כל כך מעריצה ומעריכה ומוקירת תודה לניסים בעלי. בלי הגב הרחב שלו, הרוח שהוא נושף במפרשים שלי והאמונה הבלתי מעורערת שלו בי ובנו, לא היה סיכוי שהייתי יכולה לחוות את החוויה המדהימה הזו.
להשאר לבד עם 3 בנות קטנות, כמעט בלי עזרה, עם עסק, ושוק פליאו ועבודה נוספת. בחיי! הגביע הוא לגמרי שלו.

לרונן, רויטל ושמחה המדהימים שיצרו סדנה באמת בלתי רגילה. גם על התכנים, גם על הדוגמא האישית ובעיקר על הליווי, התמיכה, השיקופים והאימונים שהקפיצו אותי מדרגות משמעותיות קדימה

ללירון השותפה שלי לחדר שהיא אישה מעוררת השראה בפני עצמה ולכל חבריי לסדנה שהיו מראה מדהימה עבורי כמו גם מקור עצום לתמיכה ולמידה.